במרומי הכרמל, על שלוחת ההר החודרת לים וסוגרת את מפרץ חיפה, בגובה 170 מטרים מעל פני הים, ניצב בנין בשם  "סטלה מאריס" (כוכב הים בלאטינית). עליו מוצב מגדלור, המאיר את הכניסה למפרץ ומנחה את האניות הפוקדות את חיפה בלילות.
ימאים וסקיפרים וותיקים בוודאי זוכרים את אותם לילות אפלים על גשר הפיקוד של האניה או בקוקפיט של היאכטה עת התקרבו לחוף לצורך כניסה לנמל, ניצבים מתוחים על משמרתם, עיניהם בולשות את האופק, מנסות לגלות ניצנוץ, ואת אנחת הרווחה הנפלטת מפיהם בעת זיהוי המגדלור ומציאת מיקומו על המפה.

לאורך חופי - יבשות, על גבי צוקים בודדים בלב-ים, בפתחי-נמלים, בשפכי-נהרות ובקצות לשונות יבשה, בנה האדם במשך אלפי שנים מגדלים, הוא בנה אותם מעץ, ברזל או בטון ובראשם קבוע מבנה עגול מזכוכית: אלה הם המגדלורים.
המגדל עצמו בנוי לרוב בצורת חרוט, בגובה שבין 5 מטרים ועד כ-30 מטרים. בקצהו העליון מצוי חדר הפנס, בו קבוע זרקור חזק. הזרקור מורכב מפנס חשמלי רב עוצמה. חלק מהזרקורים מקבלים זרם חשמלי מהרשת המקומית ע"י כבלי חשמל  וחלקם מקבלים חשמל מגנרטור המותקן במקום. בעבר פעלו פנסי הזרקורים בנפט או באצטילן. סביב הפנס מוצבות עדשות גדולות מיוחדות, המרכזות את קרני האור בחרוט. באלומת אור עצומה זו ניתן להבחין למרחק של 20 מיל ימי ויותר. הזרקור מסתובב, הפנס מונע על ידי מנוע המסובב  אותו אט-אט, כדי שאלומת האור תיראה ברציפות מכל נקודה באופק.
לכל מגדלור "שפה" משלו,כלומר – זמני ה"אור" וה"חושך" שונים בכל מגדלור. בצורה זו, מתוך ידיעת ה"שפה" של כל מגדלור ומגדלור, יכולים קברניטי האניות לדעת בקרבת איזה נמל הם נמצאים, מה צורת החוף ומאיזה סכנות להישמר.
הממונה על הפעלת המגדלור, הנקרא "שומר המגדלור", חי בבית קטן לרגלי המגדל, או במגדל עצמו. עם שקיעת החמה, הוא מדליק את הפנס העצום ומפעיל את המנוע המסובב אותו. עליו מוטלת האחריות הכבדה להחזקה ולהפעלה נכונה של המגדלור. לכן עליו לדאוג שהכול יפעל בתכלית הדיוק. אסור לו לטעות, שכן טעות כלשהי עלולה לגרום לעליתה של אניה על שירטון ולטביעתה.
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, מרבית המגדלורים פועלים אוטומטית ואין צורך בשומר. מכשיר מיוחד מדליק את הפנס עם חשיכה ומניע אותו באופן אוטומטי. האור מוקרן על-ידי המגדלור לא ברציפות, אלא בהפסקות קצובות. משך זמן ה"אור" וה"חושך" משתנה מארץ לארץ וממגדלור למגדלור.

למגדלורים נודע תפקיד קבוע ומוגדר – איתות לילי לאניות, ולכן הם נמצאים במקומות הבאים:
בכניסה לנמלים – כדי לציין לכלי השייט את הכניסה לנמל, את אופן הכניסה אליו ואם זהו הנמל הנכון.
על גבי צוקים, איים סלעיים ולשונות יבשה, כדי לאפשר לאניות לעקוף אותם.
על- גבי שירטונים שקשה להבחין בהם ולכן סכנתם רבה.
באזורי מים רדודים – מקום שמפאת עומק המים הקטן האניות עלולות להיתקע.
בשפכי נהרות מתאימים לשייט – כדי לאפשר לאניות את הכניסה לנהר גם בחשיכה.
בכל מקום המהווה סכנה לכלי השייט, כגון: מצרים, אזורי זרמים חזקים ואזורים בהם שורר ערפל בתדירות גבוהה.           

על פי רוב ישנם שני מגדלורים בפתח הנמל, בשני קצות שובר-הגלים. הם אינם גדולים במיוחד, תפקידם לסמן את פתח הנמל לאניות הקרבות אליו. לרוב צבעו של המגדלור הימני ירוק והשמאלי אדום.
ספינת מגדלור
מתקן זה מצוי בשימוש במקום שאין אפשרות להקים מגדלור, על פי רוב באזורי סכנה, בקרבת שוניות או שירטונים. הפנס נמצא בקצה התורן או על מבנה מתכתי מיוחד. האניה עוגנת באיזור קבוע מראש. חיי הצוות קשים ונתונים בסכנה תמידית שכן ספינות קטנות אלו חייבות לעמוד בפני סערות קשות מאוד, בלי כל אפשרות להתרחק מהמקום.

בכל אניה מצוי בגשר הפיקוד ספר מיוחד בן מספר כרכים הנקרא "רשימת אורות ואותות ערפל" כל כרך "מכסה"
אזור אחר בעולם ובו ניתן לקציני האניה מידע מפורט על תכונות המגדלור כמו,גובהו, טווח ההארה, צבעו, צורתו וכו'.